פסק-דין בתיק ת"א 7080-05

ביתו של התובע וביתה של הנתבעת הם שני בתים סמוכים שנבנו לפני שנים רבות בשכונת זיכרון יוסף, המהווה חלק משכונת נחלאות בירושלים. על-פי טענת התובע בביתה של הנתבעת נעשו שינויים באופן שפולש אל שטח מגרש ביתו ומסיג את גבולו. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, אם אמנם השינויים שבוצעו במבנה ביתה של הנתבעת באופן המסיג את גבול ביתו של התובע, גרמו לו נזק בכך שכתוצאה מאותה פלישה פחת ערך ביתו של התובע. אם נשיב לכך בחיוב, כי אז נידרש לשאלת שיעורו של הנזק.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).

ב.         עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

3.         התובע המקורי בתביעה הנדונה, דוד כהן ז"ל (להלן - התובע) היה בעליו של בית הבנוי בצמידות אל ביתה של הנתבעת המקורית בתביעה, רגינלד קונסטנטין בלום ז"ל (להלן - הנתבעת). שני הבנים הם בתים ישנים שנבנו לפני שנים רבות והם מצויים בשכונת זיכרון יוסף, המהווה חלק משכונת נחלאות בירושלים (השכונה מצויה מדרום לרחוב אגריפס, דרומית-מערבית לשכונת מחנה יהודה). הבית שהיה בבעלות התובע מצוי ברחוב שמואל ברוך 41 (לשעבר, רחוב אגריפס 175) בגוש 30044 חלקה 186, וביתה של הנתבעת מצוי באותו רחוב ומספרו 39 (לשעבר, רחוב אגריפס 173) באותו גוש, חלקה 185.

התביעה הנדונה הוגשה ביום 7.7.2005 ובה נטען כי במסגרת עבודות בניה שביצעה הנתבעת בשנת 1988 הסיגה את גבול ביתו של התובע בכך שהוסט קיר (גדר) המפריד בין שני הבתים. כן נטען בעניין עבודות בניה נוספות שבוצעו בביתה של הנתבעת בצדו השני, אשר אינו גובל בביתו של התובע. הסעד שנתבע היה פסק-דין הצהרתי, אשר יצהיר על הסגת הגבול המתוארת.

כתב ההגנה הוגש ביום 19.9.2005 ובו נטען בין השאר, כי התביעה התיישנה ובכל מקרה, עבודות הבנייה שבוצעו בביתה של הנתבעת, נעשו על-פי היתרי בנייה שניתנו כדין.

כתב תביעה מתוקן שבו נתבע גם פיצוי כספי בסך של 47,000 ש"ח הוגש ביום 28.5.2006 וכתב ההגנה המתוקן הוגש ביום 17.7.2006.

4.         ניהול ההליך נמשך שנים רבות ובמהלכו התקיימו שש-עשרה ישיבות. כל אחד מהצדדים הגיש מטעמו חוות-דעה של שמאי מקרקעין וחוות-דעה של מהנדס בניין, ובסופו של דבר מינה בית המשפט שני מומחים מטעמו: מהנדס גיאודט ומודד מוסמך מר מאיר לוי, שהגיש את חוות-דעתו ביום 28.10.2007 (להלן - המהנדס מטעם בית המשפט או המהנדס), ושמאי המקרקעין מר מוטי ביר, שהגיש את חוות-דעתו ביום 4.9.2009 (להלן - השמאי מטעם בית המשפט או השמאי) וביום 26.11.2009 הגיש את תשובותיו לשאלות ההבהרה שהוצגו לו.

5.         ביום 1.7.2007 מכר התובע את ביתו לאחרים, אולם את התביעה המשיך לנהל בשם עצמו. אין מחלוקת על כך שדבר ניהולה של התביעה אינו נזכר בהסכם המכר למכירת הנכס (שהוגש לבית המשפט ביום 26.12.2007), וכך גם לא נזכר בו עניין הסגת הגבול הנטענת.

בסוף שנת 2008 (בטרם נשמעו ההוכחות) נפטר התובע, ואלמנתו, הגב' חנה כהן (להלן - התובעת), שהיא היורשת היחידה שלו, המשיכה בניהול התביעה. לאחר שהוגשו סיכומי הטענות מטעם הצדדים, ביום 21.3.2011, נפטרה הנתבעת. ביום 22.5.2011 ניתן צו ירושה, אשר על-פיו היורשת של הנתבעת היא הגב' שרה בירגיט בלום, והחליפה את הנתבעת בתביעה הנדונה.

יוער כי על-פי טענות באת-כוחן של הנתבעת ז"ל ובתה תבל"א בבקשות שהוגשו לאחר פטירת הנתבעת, בתה של הנתבעת היא אישה חולה, פיזית ונפשית. מטעם זה, מטעמים הקשורים בתביעה לגופה ולאור מכירת הנכס של התובע, ביקשה הנתבעת עוד בטרם ניתן צו הירושה, שהתביעה תימחק. בקשה זו לא התקבלה (החלטה מיום 27.4.2011) וכאמור, בעקבות מתן צו הירושה באה בתה של הנתבעת במקום אמה המנוחה.

6.         מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית אחד של בנם של התובע ז"ל ושל הנתבעת תבל"א מר משה כהן ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבעת ושל ידידתה, הגב' אסתר און. המצהירים נחקרו על תצהיריהם בקצרה, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 1.7.2009 (עמ' 39-29 בפרוטוקול). בסופו של דבר וכפי שאף עולה מסיכומי טענות הצדדים, לא הייתה לעדויות אלו רלוונטיות רבה לעניין השאלות השנויות במחלוקת.

לבקשת הצדדים סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב. מטעם התובעת הוגש ביום 6.10.2010 ומטעם הנתבעת הוגש ביום 18.10.2008. לנוכח השאלות המצומצמות השנויות במחלוקת, סיכומי טענות הצדדים קצרים מאד, כך שסיכום טענות כל אחד מהצדדים מחזיק שלושה עמודים וחצי בלבד.

שני הצדדים לא הפנו באופן ממשי אל הראיות שהונחו לפני בית המשפט. אולם בעוד שהנתבעת הפנתה במדויק אל מסקנות המומחים מטעם בית המשפט, ההפניה של התובעת הייתה כללית ולא מדויקת. כך גם המשיכה התובעת להפנות אל מסקנות המומחים מטעמה.

ג.          מסקנות המומחים מטעם בית המשפט

7.         שטח הסגת הגבול הנטענת מהחלקה שהייתה בעבר בבעלות התובע ואשר סופחה אל החלקה של הנתבעת, תוארה בחוות-דעתו של המהנדס מטעם בית המשפט, בתשריטים שצורפו אליה ובחוות-דעתו של השמאי מטעם בית המשפט, אשר הסתמכה גם על חוות-דעת המהנדס. מדובר בחדירה של קומת הרצפה של הקומה הראשונה של ביתה של הנתבעת אל תוך הקיר המשותף המבדיל בין שתי החלקות. בקומת הקרקע, מדובר בהזזה של גבול החלקה (לכיוון צפון-מערב) בשטח שאורכו 3.95 מ' ורוחבו 82 ס"מ, כך שמדובר ברצועה ששטחה 3.24 מ"ר. רצועה זו, גרמה להצרת הכניסה הקיימת אל הנכס של התובע. בקומה הראשונה, מדובר בהחדרת אלמנטים קונסטרוקטיביים התומכים ברצפת הקומה הראשונה של ביתה של הנתבעת אל תוך הקיר המזרחי של הנכס של התובע. לפיכך מסקנת המומחה היא, כי מדובר בעיקר בעניין הנדסי, המונע אפשרות של הריסת הקיר בעתיד (חוות-דעת השמאי, פסקאות 7 ו-9).

8.         בעניין הצרת הכניסה בקומת הקרקע קבע השמאי, כי מדובר כאמור, בגריעת שטח כמתואר, משטח הנכס שהיה של התובע. עם זאת הטעים, כי מדובר בשכונה ישנה, בעלת מבנים ישנים, שלחלקם כניסות צרות דומות (שם, פסקה 9). בעניין זה קבע המהנדס בחוות-דעתו, כי אלמלא הפלישה המתוארת, היה נוצר מצב בלתי אפשרי שבו אין גישה מהחלקה של הנתבעת (חלקה 185), אל השטח הציבורי, כפי שאף עולה מן התשריטים שצורפו אל חוות-דעתו. על-פי חוות-דעתו של השמאי, נראה כי מדובר בפלישה ישנה, שנעשתה עוד לפני בניית המבנה של התובע. כך גם נלקחה בחשבון העובדה שכניסה צרה, כמו זו שקיימת אל הנכס של התובע, ישנה במבנים נוספים סמוכים (כמפורט שם, בפסקה 10).